פרק כ”א בפרשת וירא מספר על לדתו של יצחק לאברהם ולשרה. לידת יצחק גוררת אחריה מיד את גירוש ישמעאל ואמו הגר מביתו של א”א. איך אומרת שם שרה לאברהם? “גרש את בן האמה הזאת כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק”. ר’ יעקב עטטלינגער, בעל “ערוך לנר” בפירושו לתורה הנקרא “מנחת עני” (הוצאת עוז והדר, תשנ”ז) כותב (פ’ וירא, דף כ”ז – כ”ח): “מה הניע לשרה לומר לאברהם: ‘גרש האמה הזאת ואת בנה’? הטעם שפרט הכתוב: ‘כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק’ כנראה לא יספיק להצדיק לבקש מבעלה בשביל אהבת ממון ניסיון גדול כזו, כלומר, לגרש את בנו, שהוא אחד מעשרה ניסיונות שנתנסה בו אברהם. חז”ל בקשו טעם אחר לבקשת שרה. אני רואה, אומרת שרה, שכשהם יעסקו בירושה, בן האמה הזאת לעולם לא יסכים לשום התחלקות עם בני עם יצחק. לכן, צריך לגרש את בן האמה הזאת. אברהם מצטער לשמוע את הדברים האלה. ‘ויאמר א’ אל אברהם: אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך. כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע”.
הרמב”ם כתב איגרת ליהודי תימן שהיו אז בלחץ גדול של עלילות ושל המשיח שהתברר כמשיח שקר. באגרת תימן בין היתר נאמר: “וכל זמן שאנו רודפים שלומם, הם רודפים אחרינו בחרום ובמלחמה, כמו שאמר דוד המלך, ע”ה, “אני שלום וכי אדבר, המה למלחמה”. איך כתוב? מה שהיה הוא שיהיה.
יצחק וישמעאל הם לא סתם שני אחים, אלא לאורך כל הדרך יש ביניהם קשר מאד מהותי אפילו אקזיסטנציאלי. וכשמודיע הקב”ה לאברהם “שרה אשתך יולדת לך בן” אברהם מחבר את הבשורה הטובה עם בנו ישמעאל. מיד לאחר הבשורה אמר אברהם אל הא’: “לו ישמעאל יחיה לפניך”. אומר רש”י במקום “הלוואי שיחיה ישמעאל. . . ויחיה ביראתך”. אמר א”א “יהי רצון שיישאר בחיים הבן שכבר נולד לי”. מי שהתפלל בעצם על חייו של ישמעאל הוא אברהם ומתי זה היה? כאשר מבשרים לו על הולדת יצחק.
אגב, שני הילדים האלה, יצחק וישמעאל, הם שני הילדים היחידים בכל התנ”ך שלפני לידתם הקב”ה קבע את שמם, ונתן אותו כהוראה להורים. ולשני הילדים האלה יש קשר בין מה שקורה להם בחיים לבין השם שקיבלו עוד לפני שנולדו. זכור לכם כאשר ישמעאל נמצא תחת אחד השיחים ובוכה נאמר שהקב”ה שומע אליו, “כי שמעתי אל קול הנער באשר הוא שם”. אברהם פונה ומתפלל על ישמעאל, והקב”ה אומר “ולישמעאל שמעתיך”. יצחק נקרא יצחק, לא בגלל איזשהו צחוק, אלא כי כך הקב”ה אומר, מבלי להסביר למה. ובכן, הצחוק הולך עם יצחק והשמיעה הולכת עם ישמעאל.
ישמעאל היה בן שלש עשרה שנה בהימולו את בשר ערלתו. יצחק נמול כשהיה בן שמונת ימים. ישמעאל הנימול הראשון ואחריו יצחק. חז”ל אומרים שישמעאל נימול ביום הכיפורים. ולהבדיל, יצחק אבינו נעקד על המזבח ביום הכיפורים. הדמיון להבדיל הוא מדהים. ובזה לא גמרנו. שוב ושוב ההקבלות בין יצחק וישמעאל הן בולטות למדי. אצל ישמעאל כתוב: “וישכם אברהם בבקר. . .”, ואצל יצחק, “וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו. . . ” אצל ישמעאל כתוב: “ויקרא מלאך א’ אל הגר. . . בעקידה מלאך א’ קורא אל אברהם: “אברהם אברהם אל תשלח ידך אל הנער. . . וירש זרעך את שער אויביו, והתברכו בזרעך כל גויי הארץ”. אצל הגר נאמר: “ותקרא שם ה’ הדובר אליה אתה אל ראי כי אמרה הגם הלום ראיתי אחרי ראי”. כאן אומרת הגר ראיתי את האל הרואה אותי ומשגיח עלי. ומה נאמר אצל יצחק בעקידה? “ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה’ יראה אשר יאמר היום בהר ה’ יראה”. אצל ישמעאל – אל ראי ואצל יצחק ה’ יראה ויראה.
לאחר העקידה כתוב: “וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע. . . ” ויצחק היכן היה? לפי המדרש יצחק הוא הלך או נשלח ללמוד תורה אצל שם ועבר. ומתי בפעם הבאה נפגשים יצחק וישמעאל? זה היה בבאר שבע, בבאר לחי ראי. שם היה ישמעאל, שם הייתה הגר ושם יפגוש יצחק את אליעזר כשהוא חוזר יחד עם רבקה מביתו של בתואל ולבן. יצחק מה’ יראה מגיע לבאר לחי ראי ששם נמצא ישמעאל.
אין ספק שלישמעאל יש על פי מקורותינו ייחוס גדול. בסופו של דבר הוא בנו של א”א. ויש לו את הכוח של א”א עם כל הפרטים, עם הברית, עם ה “לישמעאל שמעתיך”. פלאי פלאות הם דברי ה”שפת אמת” ( פ’ חיי שרה, ס’ תרנ”א). הוא סבור שהמילים: “ידו בכל ויד כל בו” אשר נאמרו על ישמעאל קשורים ומתייחסים למושג “כל” בס’ בראשית. שם כתוב: “ו-ה’ ברך את אברהם בכל”. והכוונה אומר ה”שפת אמת” שאצל אברהם אבינו מידה זו של “בכול” פירושו שאברהם היה מחובר כל הזמן לבוראו, והוא גם ידוע כ “הכול יכול”. באנגלית הייתי מתרגם “הכול יכול” – OneThe Omnipotent. באחד הפיוטים אנו קוראים: “וכול מאמינים שהוא כל יכול”.
הברכה “בכל” היא הכוח המיוחד והייחודי של האבות. ישמעאל, אומר ה”שפת אמת” הוא יהיה פרא אדם וכוחו נובע מזה שידו “בכול”. כלומר, הוא קשור איך שהוא, אל המקור הזה של “ו-ה’ בירך את אברהם בכל”.
בזוהר הקדוש ( סוף פ’ וארא, דף לב. ) כתוב כי רבי יוסי ורבי חייא היו הולכים בדרך. נאנח רבי חייא והתחיל לבכות. שאל אותו רבי יוסי. למה אתה בוכה? ענה לו רבי חייא. כתוב: “ותהי שרי עקרה אין לה ולד”, שם מתחיל הכל. כי אז היא קוראת לאברהם ואומרת לו “בוא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה”. ושוב גנח רבי חייא בבכי, והתחיל לבכות על לידת ישמעאל. א”ל רבי יוסי, למה אתה בוכה, הרי שרה ילדה אחר-כך ונולד לה בן קדוש “כי ביצחק יקרא לך זרע”? השיב לו רבי חייא, “מה אתה שואל למה אני בוכה, אתה רואה ואני רואה למה אנחנו שנינו בוכים. כך שמענו מפיו של רבי שמעון בר-יוחאי. בזה שהתעברה הגר מאברהם זכתה הגר, ובמה זכתה? היא קיבלה כוחות גדולים, והיא העבירה את הכוחות האלה לישמעאל בדרך ירושה מאברהם.
ממשיך הזוהר: ואברהם אמר, “לו ישמעאל יחיה לפניך”, אברהם מאחל לישמעאל בנו אריכות ימים. אע”ג, שהקב”ה בישר לו על לידת יצחק, בכל זאת נדבקה רוחו של אברהם בישמעאל עד שהקב”ה השיב לו “ולישמעאל שמעתיך”. אחר-כך נימול ישמעאל ועל ידי זה “ועאל בקיימא קדישא”, על-ידי זה הוא נכנס לבריתו של א”א עוד לפני שיצחק בא לעולם. מה עשה הקב”ה? “ארחי להו לבני ישמעאל, מדבקותא דלעילא”, הרחיק הקב”ה את בני ישמעאל מהארץ הקדושה העליונה שלהם. “ויהב להו חולקא לתתא בארעא קדישא”, ונתן להם את החלק הזה פה בארץ הקדוש, “בגין ההוא גזירו דבהון”, בזכות המילה, שנימול ישמעאל לפני כניסתו של יצחק לבריתו של א”א. ולכן יש להם פה כוח. ועתידין בני ישמעאל לשלוט בארץ הקודש לתקופה מוגבלת. אבל מכיוון שברית המילה שלהם היא ללא שלמות כך שליטתם בארץ הזאת לא תהיה שלמה. “ואינון יעכבון להון לבני ישראל לאתבא לדוכתייהו”, והם יהיו אלו שיעכבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד “דאשלים ההוא זכותא דבני ישמעאל” עד שהישמעאלים, ישלימו את ניצול זכויותיהם.
המהר”ל מפראג (“נצח ישראל”, פרק כ”א, כ”ו ) מדבר על זה שישמעאל הוא איננו חלק מארבע המלכויות המוזכרות בס’ דניאל, ואלו הם ארבע המלכויות – מדי, בבל, פרס ואדום. ומדוע ישמעאל אינו ברשימה? מפני שיש לו כוח אברהמי רוחני גדול מאד. והמהר”ל מוסיף ואומר כי בדיוק מהסיבה הזאת הנזק והאיום מצדו הם קשים ואיומים מכולם. השאלה היא איך מתמודדים במילים אלה של המהר”ל שלישמעאלים לא רק כוח בארץ כי גם מידה של זכות. והתשובה היא – מי שיהיה קשור יותר לברית הוא זה שיזכה. אם אנחנו נשכח את הצור ממנו חוצבנו, אם נשכח מה ה’ א’ דורש מהפרטנרים לברית אבות וברית סיני אז יזכה ח”ו ישמעאל. ובמלחמה הזאת זה המפתח להפסד או לניצחון.
א”א וזרעו זוכים לשבת בארץ הזאת בזכות ברית אבות וברית סיני. “אשר בחרת באברהם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני החיתי האמורי והפריזי”. מעשה אבות סימן לבנים. אברהם הלך עם יצחק אל המזבח ולקח אתו המאכלת, והמלאך קרא לו מן השמים ואמר לו “אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה” אז הוא מוסיף : “כי עתה ידעתי כי ירא א’ אתה”. ובסוף אמר לו המלאך “וירש זרעך את שער אויביו”. לפי סדר הפסוקים הידיעה “כי ירא א’ אתה” הוא תנאי מוקדם לקיום ההבטחה של “וירש זרעך את שער אויביו”.
סוד וסדר התפילות לימים הנוראים משקפות רעיון דומה. אנו מתפללים: “ובכן תן כבוד ה’ לעמך”. אבל לפני “תן כבוד ה’ לעמך” בא “ובכן תן פחדך ה’ א’ על כל מעשיך” רק אז “עז בידך וגבורה בימינך ושמך נורא על כל מה שבראת”. “תן פחדך ה’ א'” בא לפני “תן כבוד”, בדיוק כמו בעקידת יצחק, “כי עתה ידעתי כי ירא א’ אתה” בא לפני “וירש זרעך את שער אויביו… וכל הרשעה כלה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ”.
זה מה שקרה בעקידת יצחק וזה הייחוס שלנו על ישמעאל. הייחוס שלנו על ישמעאל הוא שעם ישראל נבחר להיות אור לגויים וללמדם איך וכמה חשוב לתקן עולם במלכות שדי ולשמור אמונים עם זה שאמר והיה העולם. ביום זה יום הרת עולם שהוא יום הדין לכל באי עולם קורא לנו התקיעות להתעורר ולזכור את הברית שבזכותה ובשבילה כרת ה’ עם העם הזה ונתן לו את הארץ הזאת ובלעדיה אין לנו פה שום צידוק. לא מוסרי ויתכן גם לא היסטורי.
זה המבחן הגדול שלנו עכשיו, להחזיר לעצמנו את התפילה, את האמונה, את הכוח ואת היעוד שהביא אותנו עד הלום. ואתו נעבור בע”ה גם את המשבר הנוכחי והמלחמה הזאת. נסיים בדברי הנביא ירמיהו: ” ואלה הדברים אשר דבר ה’ אל ישראל ואל יהודה: כי כה אמר ה’ קול חרדה שמענו פחד ואין שלום . . . הוי כי גדול היום ההוא מאין כמוהו ועת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע”. (ל/ד-י) .
יש הסבר של הגר”א למילים “עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע”. לפי הסברו הנביא פשוט מתארת את המצב. המצב קשה. והצרה הזאת נועדה כדי שהיהודי יעמיק ויבין איך מתוך הצרה הזאת אפשר להיחלץ, להתגבר, להיעזר ומתוך כך להתקרב לישועה. “והיה ביום ההוא נאם ה’ צבאות אשבור עלו מעל צואריך ומוסרותיך אנתק ולא יעבדו בו עוד זרים: ועבדו את ה’ אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם. ואתה אל תירא עבדי יעקב נאום ה’ ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך . . . ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד”.
