הרב ישי הופמן, מילאן, תשס”ו

“אתם ניצבים היום” (דברים כט:ט). כולנו באותה פרשה, ובאותה שבת, רק שנה חלפה. ושוב במוצאי שבת קודש אנחנו נעמוד שוב לפני מרום לשפוך שיחנו בתחנונים ובסליחות. ונצבים זה מלשון “ונצבת לי שם” (שמות לד:ב) – מזומנים ומוכנים להיות היד האריכתא של הקדוש ברוך הוא, להוציא לפועל את אשר הוא מבקש מאיתנו.

ומשה רבנו אומר “לעברך בברית ה’ אלקיך ובאלתו אשר ה’ אלקיך כורת עמך היום” (דברים כט:יא). וה’ הוא הכורת את הברית עם כל אחד ואחד מאתנו באופן פשטני ביותר: ה’ אלוקיך עמך. הכל לפי הפרט. כי משה רבנו הוא יודע את אשר הקדוש ברוך הוא כבר אמר: “הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה’ ואף כי אחרי מותי” (דברים לא:כז). ומשה רבנו בזמן הזה של “תחילת מעשיך” – חידוש העולם המתחדש בכל שנה ושנה – באותו זמן רוצה להביא את עם ישראל להכרה כי אין יותר להתמך בתוך הקהל “ולשחק איתה” שאני לא התחייבתי. אלא התחייבות היא אישית ממשית לכל אחד ואחד בלי יוצא מן הכלל. כן יש לנו ברית, ברית פרטית, ולא כללית כמו בפרשה הקודמת בקללות. אלא פה כל אחד ואחד כולם צריכים לנער את האבנית שהצטברה עם נשמותינו, על מנת שנוכל להסיר את החלק האבן מליבנו.

ובמיוחד בימים קשים אלו שעברנו כבר יותר משנה. ואולי אנחנו חטאנו לקדוש ברוך הוא ולארץ ישראל בדרך שהלכנו בה. ואולי לא עשינו כמו שהיינו צריכים, את החשבון הנפשי האישי והלאומי וארצי ישראל כדי לעלות כל אחד בתוך נשמתו הוא. וכן הכלל שלנו צריך חשבון נפש – אולי דחינו את ה’ יתברך שמו איפה שהיינו צריכים לקדש את שמו ברבים.

כי הקדוש ברוך הוא כרת אתנו ברית, בברית בין הבתרים (בראשית פרק טו) וכן “אלה דברי הברית” (דברים כח:סט), שאנחנו נקבל את התורה ובאלה ובשבועה. ופה בזמן הזה אנחנו, כמו בימיו של משה רבינו, צריכים להגיע לדרגה שאנחנו צריכים להשביע את עצמנו לקיום מצוותיו של הקב”ה. ולכן הרמב”‘ם בהלכות תענית (א:ג) לא כולל תשובה כחלק מתרי”ג מצוות, רק אומר כי מי שאומר שכל אשר קורה לכל אחד ואחד או לאומה היא מקרה, אזי הוא אכזר. והאכזריות הזאת היא בגלל שהוא הולך נגד ה’ בכל כוחו ומאודו, ולא רוצה לקיים את אשר הוא התחייב בברית בימים ההם בזמן הזה. וממשיך להיות מחויב יום ליום כל השנה. רק שבימים הללו יותר מתאימים להצלחת חזרתנו לאבינו שבשמים. ולכן כל אחד ואחד מאתנו צריך לראות את עצמו מחוייב לדבר ה’ בכל לבבו ובכל מאודו. ובעזרת ה’ יזכנו ויחיינו. כן יהי רצון.