היסוד של אבנים

בפרשתנו אנו קוראים על מעמד מאד מיוחד בו נצטוו ישראל עם כניסתם לארץ. מעמד הברכה והקללה על הר גריזים והר עיבל. למעמד זה מספר מרכיבים:

1. ההגעה הפיזית אל מקום המעמד, ליד שכם. משימה לא קלה בהתחשב בכך שמדובר בעומק של 40 מייל בשטח אויב.
2. התייצבות שבטי ישראל וקריאת הברכות והקללות.
3. בניית מזבח.
4. כתיבת התורה על האבנים.

סדר הארועים כאן לפי דעת חז”ל במשנה מסכת סוטה פרק ז’ , הסדר בפסוקים קשה להבנה, וכך פירשוהו חז”ל שם:

…הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן עד שגומרין ברכות וקללות ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון שנאמר באר היטב….

קשה להבין מעמד זה. מדוע צריך ללכת כל כך רחוק ולטפס על ההרים רק בכדי לקרוא ברכות וקללות, היה ניתן לעשות זאת ביתר קלות בערבות מואב?

מדוע כותבים את התורה על האבנים, הרי יש בידם את התורה בספר, וודאי פחות נוח ללמוד מאבנים, בעיקר במזג האויר של שכם, הלוהטת בקיץ ושטופת גשם ורוחות בחורף?

מדוע כותבים את התורה בשבעים לשון, אם רוצים לעזור לאומות העולם ללמוד תורה, שישלחו לכל עם עותק בשפה שלו, מה תועלת לגויים הרחוקים באבנים בשכם?

התשובה לשאלות אלו נעוצה בהבנת מעמד זה כברית בתרים. חזרה על ברית הארץ שהובטחה לאברהם בברית בין הבתרים, אך הפעם עם האומה כולה. בגלל הרעיון הגלום בברית בתרים חוזרים עליה כמבוא לא”י.

ברית בתרים מבטאת שהברית קיימת בכל מקרה, אך יש שני צדדים הפוכים של קיומה, ושל יחסי הגומלין בין כורתי הברית. ברכה או קללה. אין אפשרות אחרת. אין אפשרות של ניתוק. השכינה בארץ ישראל היא ברכה או ח”ו קללה – תלוי בהתנהגות של עם ישראל.

ארץ ישראל היא המקום בו ניתן וצריך לקשור את כל החיים, את כל העולם, לתורה. רק כאן ורק מכאן אפשר להבין כיצד ניתן ליישם את הקדושה בכל תרבות וצורת חיים בעולם. לכן התורה, עם כל באוריה ובכל הלשונות, נכתבת על אבני א”י. מהאדמה הזאת, מהאבנים האלה, מצמיחה האומה את כל התורה בעולם.