גילי פרידמן, וושינגטון, תשס”ה
בפרשת השבוע ישנו צווי על נתינת תרומת מחצית השקל. מצוות מחצית השקל אומנם שימשה לבניית אדני קרשי המשכן ולספירת העם, אך מצוה זו נמשכת גם לדורות, גם לאחר סיום בניית המשכן. המשנה במסכת שקלים מגלה לנו שמטרת הכסף שנאסף במצוות מחצית השקל לאחר בניית המשכן שימש להבאתם של קורבנות ציבור לפני ה’. קורבנות ציבור כוללים את עולות התמיד וקורבנות המוספים.
ידוע לנו שכאשר אדם חוטא הוא מביא לבית המקדש קורבן ובו הוא מתקן \מכפר על חטאו, אבל לא ידועה לנו מטרת קורבן התמיד המובא פעמיים ביום כקורבן ציבור לפני ה’, יום יום במשך ימי השנה.
אם כן מהי מטרת הבאת קורבן התמיד ?
‘עולת ראיה’ הוא ספר אשר בו מלוקטים רעיונות של הרב קוק על סדר התפילה. הרב קוק מעלה בנושא הקביעות של עולת התמיד – כי נשמתו של אדם היא טהורה וקדושה, מתוך היותה חלק מיצירה ישירה של הקב”ה והיא איננה ניתנת להשחתה (חלק אלוה ממעל). אך בהיות הנשמה יורדת לגוף, יכול העולם הגשמי להסתיר את אורה הרוחני. אם כך כדי להגן על רוחניותו של האדם, עליו לדאוג לשמור על רוחניותו, ומול שקיעה בעולם של חומר יום יומי, על האדם למצוא זמן להעלאה רוחנית על בסיס יום יומי.
עולת התמיד שמובאת פעמיים ביום בבית המקדש משמשת לתיקון הירידה הרוחנית שיש לאדם באופן מתמיד מעצם היותו שקוע בעולם גשמי. מעיין הרב קוק במילה‘עולת‘ ומוצא, שכאשר הופכים את המילה “עולת”, היא הופכת למילה תולע. התולעת היא חיה אשר הורסת את הפרי תוך אכילה איטית. כך היא הגשמיות אשר מושכת לאט לאט את האדם הרוחני לגשמיותו, ועולת התמיד מתקנת את זה.
מתוך כך אפשר ללמוד גם על כוחה של התפילה. כידוע תפילות כנגד תמידים נתקנו ולכן ביסודה של התפילה מונח הכוח להעלות את האדם רוחנית, להזכיר לו את המימד הרוחני שיש בו, ובכך להוות תיקון למציאות הגשמית העוטפת את האדם, ואשר באופן טבעי משכיחה ממנו את הצדדים הרוחניים שלו.
