תל מגידו הינו אחד האתרים הארכאולוגים החשובים ביותר במזרח התיכון כולו ומוכר כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון התרבות של האו”ם – אונסק”ו.

האתר טומן בחובו אלפי שנות התיישבות אנושית של כמות עצומה של עמים ותרבויות שונות.

כבר בתקופת הברונזה הקדומה, לפני למעלה מ-4,000 שנה היתה מגידו עיר מוקפת חומה, דבר שכמובן מורה על חשיבותה.
מאוחר יותר שימשה מגידו למעוז שלטוני וצבאי של מצרים בתוך ארץ כנען, זאת בתקופה בה העמים שישבו בארץ היו יחסית חלשים ומצרים הייתה בעלת השפעה עמוקה בכל מרחבי כנען.

שמה של העיר מגידו מופיע לראשונה בכתבים מימי השושלת ה-12, אשר שלטה במצרים במאות ה-19–20 לפנה”ס ומופיע בתנ”ך לא פחות מ-20 פעם. בתקופת ההתנחלות שבט מנשה כשל בכיבוש מגידו, אולם מאוחר יותר הקים שלמה המלך נציבות שלטונית שלו במקום. לפי האמונה הנוצרית מגידו יהיה המקום בו תתרחש המלחמה העתידית בין כוחות הטוב והרע (משם מקור הביטוי “ארמגדון”).

החפירות הראשונות במקום נערכו על ידי החוקר הגרמני הטמפלרי שומאכר בשנים 1905-1903.
החוקרים גילו במגידו שלושים (!) שכבות ארכאולוגיות, החל מהתקופה הנאוליתית ועד התקופה האשורית, המשתרעות על פני למעלה מ-4,000 שנה. התגליות כוללות חומות רבות, במות ומזבחות, ארמונות, אסם ועוד

בשנת תשכ”ד (1964) ביקר לראשונה האפיפיור במדינת ישראל. היה זה ביקור של 11 שעות, כאשר האפיפיור הגיע מירדן לתל מגידו, התקבל על ידי נשיא המדינה וראש הממשלה, ביקר במקום, וחזר לירדן.

כיום קיים קיבוץ סמוך לתל הנושא את השם – קיבוץ מגידו.