הרב מוטי פוגלמן
ראש כולל לשעבר בוושינגטון
תורה עם דרך ארץ
“אם בחוקותי תלכו” מסביר רש”י -שתהיו עמלים בתורה.
בהמשך הפרשה התורה מפרטת את קבלת השכר על אותו עמל בתורה:”…(ה) והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם:”
ומפרש רש”י:(ה) והשיג לכם דיש את בציר – שיהא הדיש מרובה ואתם עסוקים בו עד הבציר, ובבציר תעסקו עד שעת הזרע:
לכאורה לפי פירושו של רש”י יש סתירה בין הציווי:”אם בחוקותי תלכו” שמשמעותו עמל בתורה-, לבין השכר והשיג לכם דיש את בציר וכו’ שמשמעותו עמל בשדה שיגרום למיעוט בלימוד התורה.
לכאורה שכר המצוה סותר את מטרתה.
נראה לומר שאחת הדרכים לתרץ סתירה זו היא עפ”י הבנת המח’ שבין ר”ת לר’ אלחנן(שמובאת בהגהות מימוניות הלכ’ ת”ת פרק ג אות ב) בפירוש המשנה באבות (ב,ב) :”רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון …”
מדברי המשנה אנו לומדים שצריך לשלב תורה עם עבודה ונחלקו ר”ת ור’ אלחנן מהו היחס בין תורה לבין העבודה:ר”ת סובר שדרך ארץ עיקר ורבינו אלחנן סובר שתלמוד תורה עיקר.
שיטת ר”ת תמוהה מהגמ’ בברכות (לה:):
“אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים, דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי – זו וזו נתקיימה בידן, דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי – זו וזו לא נתקיימה בידן. ” מוכח מהגמ’ שת”ת עיקר וכיצד יכול ר”ת לומר ההיפך
ושמעתי ממו”ר הרב עמיטל שליט”א שר”ת ודאי לא חולק על הגמ’ אלא שסובר שמבחינה כמותית דרך ארץ עיקר אך מבחינה איכותית ודאי שת”ת עיקר וזוהי כוונת הגמ’בברכות.
יכול אדם ללמוד ברוב שעות היום ותורתו תהיה עראי כיון שראשו עסוק בענינים אחרים ומצד שני יכול אדם לעבוד ברוב שעות היום אך ראשו נמצא באותה שעת לימוד קבועה שיש לו בכל יום.
עפ”י האמור נראה שאפשר לישב את הסתירה בפרשתינו :
אדם שעושה את תורתו עיקר-“עמל בתורה ” יכול להיות בהחלט אותו אדם שעובד את שדותיו ועבודתו מתברכת-וזו וזו תתקיים בידו.
