הרב דרור ברמה, בעבר ראש כולל תשס”ו
מכשפות היו במשך שנים רבות דמויות מסתוריות, מפחידות ושנואות, ה”אחר” האולטימטיבי בחברות רבות. בעת החדשה, במסגרת התעוררות כללית של נאורות וסובלנות כלפי האחר, המכשפות מקבלות מקום של כבוד בתרבות וביצירותיה. המכשפות מוצגות בספרות ובסרטים כדמויות אנושיות, מהן טובות ומהן רעות, יש להן קשיים וצרות כמו לכולנו, הן נאלצות להתמודד עם קשיי המציאות בדרכן שלהן, מעטה המיסתוריות והשינאה הולך ונעלם. פרשת השבוע שלנו קובעת נחרצות : “מכשפה לא תחיה”!
אני רואה את הקוראים השותפים לעלילות הארי פוטר וחבריו תמהים – האם אי אפשר להניח לילדה נחמדה כמו הרמיוני לחיות? האם לא כדאי לחלק בין מכשפות רעות של כוחות אופל לבין מכשפות מועילות ותורמות לחברה? האם לא עברנו את תקופות החושך בהן כל מה שלא הובן היה צריך לשרוף בכיכר העיר?
נחלקו המפרשים במהותו של דין זה. לשיטת הרמב”ם, באמת אין כישוף בעולם, המכשפים הם שקרנים ומאחזי עיניים. איסורי הכישוף בתורה נועדו להסב את תשומת ליבנו לבטלותו של הכישוף ולנקות את עולם הדעות והאמונות ממוכרי אשליות והזיות. ההמונים עלולים ליפול בפח החלומות האלה ועל החברה מוטל להגן על החלשים שבה, נחשלים ברוח ובאופי, שעשויים לחפש מיפלט וישועה בהבטחות שוא ופתרונות קסם. לכן נוכחות של מכשפים היא שלילית – זהו שקר אטרקטיבי מכדי שנרשה לו לפעול בשווקי התרבות. כמו שכוחות השוק לא יחסלו מעצמם את תופעת הסמים, כך גם באופן טבעי לא יוכלו להתגבר על מוכרי פתרונות הכישוף לאנשים במצוקה. (מורה נבוכים חלק שלישי פרק לז).
לשיטת חז”ל ופרשנים אחרים, כדוגמת הרמב”ן, הכישוף אינו מצג שוא. איסורי התורה בעניין זה אינם באים למנוע אותנו מהזיות אלא להגביל את השימוש בכוחות רוחניים קיימים. בורא עולם יצר בעולם יצירות גשמיות ורוחניות, כוחות פיזיים וכוחות נפשיים ורוחניים, התורה רוצה למסד בכללים את המותר והאסור בתחום המטאפיזי והפראפסיכולוגי.
חז”ל (בבלי יבמות ד.) קשרו פסוק זה עם הפסוק הסמוך לו:
(יז) מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה:
(יח) כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת: (שמות כב).
השכב עם בהמה, פורץ את גבולות האנושי כלפי מטה, לוקח מכנה משותף פיזי הקושר את האדם והבהמה ומשתמש בו בכדי להשפיל את צלם האנוש שבו למדריגת הבהמה. הכישוף לוקח מכנה משותף של האדם עם שלמעלה הימנו, את יכולות השליטה בכוחות רוחניים, ומשתמש בו בכדי להשפיל את צלם האלוקים שבו למדרגת צרכי האדם. בשני המקרים החטא החמור הוא עיוות וניצול לרעה של הכוחות שנתן ה’ לאדם למילוי תפקידיו בעולם. האדם קיבל גוף וביולוגיה בכדי לחיות וליצור המשך לחיים, להעמיד צאצאים בעבודת ה’. השימוש בגוף להתקשרות לבהמה הוא ההפך המוחלט מזה.
האדם קיבל כוחות רוחניים עצומים ובמידה מסוימת גם שליטה בכוחות הטבע : “שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון” אומר יהושע בעת מלחמת כנען. “ותחסרהו מעט מאלקים… תמשילהו במעשי ידיך…” (תהילים ח) אומר משורר התהילים. כוחות אלו נמסרו לאדם במסגרת מאד מוגדרת – עבודת האלקים המוגדרת בתורה. חריגה ממסגרת זו מבטלת את ההבנה היסודית שכוחות אלו הם כוחות אלוקיים שהושאלו לאדם לשם עבודת האל ועשויה להביא לגאוות האדם ועבודה זרה עצמית, כפי שקרה לא פעם בהיסטוריה.
נחלקו חכמים (סנהדרין ס) האם איסור הכישוף כלול בשבע מצוות בני נח. הטוענים שגם לבני נח אסור לכשף מביאים כמקור את סמיכות הפסוקים דלעיל – כל שנאסר בשכיבה עם בהמה נאסר גם בכישוף. שוב רואים כאן את הגדרת הכישוף כמעשה שהורס את גבולות האנושיות ומערבב גדרות עולם.
בעת כתיבת שורות אלו, איש עדיין אינו יודע כיצד יסתיימו עלילות הארי פוטר וגיבורי ספרות אחרים. אנחנו כן יודעים להגיד, מתוך מקורותינו, שניסיון של אדם להשתמש בכוחות הרוחניים שניתנו לו בניגוד לרצון ה’, יוביל להשתלטות הרוע ותאוות ההאלהה העצמית.
ובסופו של תהליך, לא יצליח איש להשתמש בכוחותיו של ה’ כנגדו, וכמו שקרה עם בלעם, יהפוך ה’ את הקללה לברכה.
דרור ברמה
