ימת הכנרת היא מקור המים החשובים ביותר במדינת ישראל ואחד מאזורי התיירות המרכזיים בה. כרבע ממי השתייה של המדינה נשאבים ממנה.
גובה פני המים של הכנרת מהווה נושא של אינטרס לאומי. רבות מדובר ומדווח בתקשורת על גובה פני המים – בחורף לאחר הגשמים ובקיץ לאחר היובש. הגובה הממוצע הוא של 210 מטר מתחת לפני הים ובכך הכנרת היא בעצם הימה המתוקה הנמוכה ביותר בעולם.

לכנרת קו עליון תחתון שמחייב את פתיחת הסחר בדגניה כדי למנוע הצפה, וקו עליון תחתון אשר מחייב את עצירת השאיבה כדי למנוע ייבוש יתר. עם השנים הורד הקו התחתון והיום הכנרת נמצאת כמעט תמיד מתחת לקו זה. לכן נקבע קו שחור בגובה -214 מטר. שטח פני האגם הוא כ-168 קמ”ר והעומק המרבי כ-44 מ’.
הבקע הסורי אפריקאי המוכר לנו כל כך, הוא זה שיצר את הבדלי הגובה המרשימים מסביב לכנרת, כ-550 מטר בין פסגות ההרים שמבסיס לה לבין עומק המים. 

כמות המים השנתית הממוצעת הנכנסת לאגם נאמדת בכ־870 מיליון מטר קוב. מתוך זה כ-270 מתאדים, כ-430 נשאבים למוביל הארצי, כ-120 משומשים לצריכה מקומית או מועברים לממלכת ירדן על פי הסכם שנחתם עמה ורק כ-70 ממשיכים לנהר הירדן דרך סכר דגניה.
העונה הגשומה ביותר הרשומה היא חורף תשכ”ט (1968-1969), בה כמות המים הייתה כמעט פי שניים מהמומצע – 1538 מיליון מטר קוב.

התפיסה הרווחת היא שמקור השם מגיע מצורתה של הימה הדומה מאוד לנבל, הוא הכינור המקראי. אולם ככל הנראה זהו לא המקור היות והשם קדום מאוד ולא היו מפות של הימה בתקופות אלה. השם הופיע בפרשת השבוע האחרונה, בתיאורי גבולות הארץ: “וְיָרַד הַגְּבֻל וּמָחָה עַל-כֶּתֶף יָם-כִּנֶּרֶת קֵדְמָה”