בן פורת יוסף  

יוסף הצדיק.   מדוע ”נדבק” לו הכינוי הזה?  במה הוא שונה מיתר אבות האומה אשר קדמו לו כמו: אברהם, יצחק ויעקב, או מנהיגים דגולים כמשה ויהושע אשר הנהיגו את העם בעת יציאתם ממצרים והיו ”אחראים” לעיצובו של העם בראשית התהוותו?  כיצד נגלית צדקותו של יוסף? המדרש התלמודי הבא, מלמד אותנו על ייחודיותו של יוסף הצדיק:

רשע אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אמר: נאה הייתי וטרוד ביצרי, אומרים לו: כלום נאה היית מיוסף? אמרו עליו על יוסף הצדיק: בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים, בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית, בגדים שלבשה לו ערבית לא לבשה לו שחרית. אמרה לו: השמע לי! אמר לה: לאו. אמרה לו: הריני חובשתך בבית האסורין. – אמר לה: “ה’ מתיר אסורים” (תהילים קמ”ו) – הריני כופפת קומתך – ה’ זקף כפופים (שם), – הריני מסמא את עיניך – ה’ פקח עורים(שם). נתנה לו אלף ככרי כסף לשמוע אליה לשכב אצלה להיות עמה ולא רצה לשמוע אליה… (תלמוד בבלי יומא דף ל”ה עמוד ב’)

מספר לנו התלמוד על דו שיח כביכול בין אדם רשע, המגיע לבית דין לאחר מותו, לבין הבורא, אשר שואל אותו, מדוע היה כה רשע? מדוע לא עסק בנושאים חשובים ומרכזיים בחיים, אלא התעסק בהוללות ו”מעשי שטות” וכד’? על כך עונה אותו רשע, כי היה ”טרוד ביצרו” [יצרו תקף אותו כל כך חזק, עד אשר “לא היה מסוגל” לבצע מעשים חיוביים].  כנגד טענה זו, עונה לו הבורא: האם יצרך תקף אותך יותר מאשר את יוסף הצדיק? ואז, מספר התלמוד כיצד ניסתה אשת פוטיפר, אשר בביתם שהה יוסף בתפקיד ”מנהל משק בית”, לשדלו ולפתותו בדרכים ובצורות שונות ומתוחכמות. בתחילה ”בנועם” – בעזרת ביגוד מפתה, בהמשך ע”י איומים שונים ומשונים: חבישה בבית הסוהר, כיפוף קומתו, עיוורון, אך כל זאת ללא הועיל. לכל תביעה ואיום, השיב לה כי אין הוא חושש ממנה, ומאמין בבורא עולם השומר עליו מכל משמר. לבסוף ניסתה לשחדו בממון רב וגם אז לא נענתה. כאמור בסיפור זה, יוסף הוא סמל התגברות על היצר.  סמל לאדם אשר מצליח לגבור על כל הפיתויים העומדים לפתחו, עומד איתן בכל המצבים הקשים מאוד, ולא ניכנע. שולט במעשיו, שולט על יצריו, ומחזיר מלחמה שערה כנגד כל חורשי רעתו.

ישנו מדרש מפורט יותר (במדבר רבה (וילנא) פרשה יד ד”ה ביום השמיני), המרחיב ומספר על מכלול המצבים הקשים בהם עמד יוסף, ומוסיף ומתאר את השכר על כל מבחן בו עמד בכבוד, בבחינת ”מידה כנגד מידה”. נתאר חלק ממדרש זה בטבלה הבאה:

מעשה שכר
שלט ביצרו ולא נגע באשת פוטיפר (כמסופר לעיל) נעשה שליט [“ויוסף הוא השליט על הארץ”]
“ולא שמע אליה” כולם נשמעים לדבריו [”אשר יאמר לכם תעשו”]
פיו לא נשק לעבירה אמר פרעה: “על פיך יישק כל עמי”
אמר לאשת פוטיפר “איננו גדול בבית הזה ממני” הוסיף ואמר פרעה: “אתה תהיה על ביתי
הוא לא תפש לה והיא תפשתו בידיה “ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן על יד יוסף”
הוא עזב בגדו אצלה “וילבש אותו בגדי שש”
לא הרכין צווארו לעבירה “וישם רביד זהב על צווארו

בברכת יעקב ליוסף לפני מותו נאמר:

בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר:                  (בראשית פרק מ”ט פסוק כ”ב)

לפי הסברו של רש”י, משמעות המילה פֹּרָת – חן. חינו של יוסף היה על עינם [עָיִן] של המביטים בו. בּנוֹת מצרים אשר צעדו על החומה [שׁוּר], “חיפשו זווית טובה” כדי להציץ על יופיו המיוחד של יוסף. רש”י מוסיף ומצטט מדרש מעניין על הפסוק:

ועוד דרשוהו לענין שלא תשלוט בזרעו עין רעה, ואף כשברך מנשה ואפרים, ברכם כדגים שאין עין רעה שולטת בהם:

ברכה מיוחדת קיבל יוסף לפי דרשה זו.  ברכה המסירה את העין הרעה מזרעו של יוסף.  יש להם ”תעודת ביטוח” מפני עין רעה. גם שכר זה הינו בבחינת ”מידה כנגד מידה”. כשם שהוא שלט ביצרו בעוז ובגבורה,  והרחיק מעליו את הפיתויים השונים “המתנכלים לפתחו” , כך זרעו אחריו יזכה לשמירה ו”חומת מגן” מפניו של עין הרע.

הביטוי “בן פורת יוסף” משמש היום בחוגים מסוימים כסגולה נגד עין רעה, והוא נאמר לעיתים, במקום להזכיר את שמו של אדם כאשר רוצים לשבחו, כדי להגן עליו מפני “עין הרע”.

מהו המסר

בעידן המודרני של “האינטרנט הפתוח” בכף ידו של כל מחזיק ”פלאפון חכם” אנו משוועים כהורים וכמחנכים ל”חומת מגן” אשר תשמור ותציל את נפשות ילדינו [וגם את נפשותינו…] מן כל מרעין בישין. כל אחד מאיתנו זקוק ל”בן פורת יוסף” אישי וצמוד.  נשכיל כולנו להשתמש בכל האמצעים הדרושים לכך [וישנם כאלו] , ונוסיף תפילות ובקשות [לא ”מזיק” אף פעם]  על מנת שנוכל לצעוד ולוא במעט, בדרכו של יוסף הצדיק.

לע”נ אבי מורי, ר’ שמואל ב”ר יוסף, נלב”ע בש”ק פר’ ויחי, תשנ”ט

 

תגובות יתקבלו בשמחה: rafi.zeberger@gmail.com