הרב אליהו אידלברג

שליח לשעבר בוושינגטון (תש“ס-תשס”ד)
ראש ישיבת בני עקיבא אורות יהודה
 

טוֹב עַיִן – הוּא יְבֹרָך כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל

 

הדמות המרכזית בפרשתנו היא הנביא בלעם בן בעור. הנבואה היא פסגה אנושית שבה האדם מצליח לחבר שמים וארץ, בלשונו של בלעם “שומע אמרי א-ל”. מטרת החיבור היא הנכחת אלוקות בארץ והעמדת אתגר לצמיחה רוחנית לאדם שבסיס חייו נטוע בארץ החומרית.

חז”ל במשנה באבות בחרו להעמיק ולהנגיד את תכונותיו: “כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה – מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה – מתלמידיו של בלעם הרשע.” במשנה זו ניכר שחז”ל ראו בבלעם מורה לתלמידים תפיסת עולם, ולא רק אדם פרטי שפספס את הזכות להתנבא ולקדם את האדם והעולם. הדגש של הפספוס נעוץ בעולם הפנימי של מידותיו של בלעם. בלק מנסה לקחת את בלעם ולהראות לו את המציאות כדי שבלעם יתעורר להשראה אלוקית ויקלל. הפועל החוזר בפרשה הוא הראיה והמבט שמעוררים את הנבואה. “וירא את ישראל” – החיבור בין פנימיותו של האדם לעולם שמחוצה לו קשור דווקא לעיניים שרואות, כאן בא לידי ביטוי ההפרש שבין אברהם אבינו שיש לו עין טובה ובלעם הרשע שיש לו עין רעה.
בכדי להבין למה מכוונים חז”ל בביטוי ‘עין רעה’ נראה שצריך להתבונן בסיפור המוזר של שיח ייחודי שמתקיים בין בלעם לאתונו ומלאך ה’ שמופיע בהמשכו “וַיְגַל ה’ אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה’ נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיווַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ ה’ עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי. וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי”. בסיפור זה תכונת הדיבור, שהיא מעלת האדם המיוחדת, מוענקת לאתון כדי לעורר את בלעם לראות. מלאך ה’ מתגלה לעיניו ובלעם משתחווה, המלאך מתגלה באמירה ביקורתית שעניינה שהאתון ראתה ולכן נטתה מהדרך ואתה בלעם לא ראית. עוד לפני המפגש עם ישראל, יש ניסיון לעורר את בלעם על חוסר רצונו לראות מה שיש סביבו. לבלעם יש סדר יום שדוחף אותו לראות את מה שמשרת אותו. כבר בדבריו בהזמנה הראשונה לבוא ולקלל “וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה’ אֱלֹקי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה”, אנו למדים עד כמה רצה בלעם בממון וממילא בעל כורחו ביטל וכבש את כוח הנבואה שלו רק כשנאסר עליו לעשות כן.
עין טובה, שהיא עבודת תלמידי אברהם אבינו, היא היכולת והרצון לראות את המגמה האלוקית שרוצה להיטיב לעולם, “הטוב שימך ולך נאה להודות”. עין טובה היא החיפוש איך לגרום לטוב האלוקי להופיע במלוא עוצמתו, ללא חסמים ומניעות. שלמה המלך במשלי אומר טוֹב עַיִן – הוּא יְבֹרָך כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל בפסוק זה אנו רואים שהעין הטובה צריכה לגרום למהלך הפוך משל בלעם, לא בקשת איסוף חומר, אלא בקשה להעניק לדל.
יהי רצון שנזכה להעמיק בחיינו את מידת העין הטוב וללכת בדרכו של אברהם אבינו ומכך לזכות לנחלת העולם הזה והעולם הבא.
שבת שלום

לתגובות: elieidelberg@gmail.com