הרב שלמה סובול
ראש כולל לשעבר בדטרויט (2001-2005)
רב קהילת שערי יונה מנחם, מודיעין וראש מרכז ברקאי

  • בפרשת חוקת אנו מדלגים על 38 שנים. מיציאת מצרים ועד מות מרים בפרשה שלנו, אנו מדברים על תקופה של שנה וחמישה חודשים. יציאת מצרים הייתה בט”ו בניסן, באותה שנה היה מתן תורה, חטא העגל בי”ז בתמוז, נתינת הלוחות השניים והציווי על הקמת המשכן ביום הכיפורים. בראש חודש ניסן בשנה השנייה הייתה חנוכת המשכן, ובתשעה באב באותה שנה היה חטא המרגלים. ובפרשת השבוע שלנו אנו כבר מדלגים לשנת הארבעים.
  • לא רק דילוג של שנים לפנינו, אלא גם דילוג של דור. במשך 38 שנים לאחר חטא המרגלים, כל דור יוצאי מצרים מעל גיל עשרים מתו. ובשנת הארבעים אנו נמצאים עם דור הבנים שעומד להיכנס לארץ ישראל.
  • למרות שדור זה יודע על כניסתו העתידית לארץ בשנה הנוכחית, עדיין אנו מוצאים אותו מתלונן בפרשתנו. התלונה הראשונה, היותר מובנת יחסית, היא התלונה על חוסר מים לאחר מות מרים. במשך כל שנות ההליכה במדבר היה לעם ישראל מים בזכות מרים, ולאחר מותה נסתלקה הבאר ועם ישראל היה צמא למים.
התלונה השנייה שמופיעה בפרשתנו היא תלונה שקשה להבינה. נאמר (במדבר כא, ד):    “ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבב את ארץ אדום ותקצר נפש העם בדרך”.
נראה מפסוק שסיבת התלונה הייתה הסיבוב שעם ישראל היה צריך לעשות סביב אדום, בעקבות הסירוב של אדום לתת להם לעבור דרך ארצם, כמתואר בפרשה. במילים פשוטות יותר, עייפות. עם ישראל עייף כבר מכל שנות הנדודים במדבר, ואין לו כוח לעוד התמהמהות לפני הכניסה לארץ. למרות שכבר מתקרבים לכניסה לארץ ולמרות שאנו נמצאים כחצי שנה לפני הכניסה לארץ (שהרי אהרון מת בראש חודש אב ועם ישראל ביכה את מותו במשך שלושים יום), זה רק גורם ליתר חוסר סבלנות מצד העם. כולנו מכירים את ההרגשה שכאשר אנו מחכים לדבר שאנו כוספים אליו הרגעים הקשים ביותר להמתנה זה כאשר הדבר מתקרב, ובמיוחד כאשר פתאום נוצרים עיכובים בלתי צפויים.
  • איך מתמודדים עם ההרגשה המתסכלת הזאת שדברים מתעכבים ולא קורים כפי שציפינו שהם יקרו? התשובה היא נחש הנחושת (שיש להאריך בו בהרבה מובנים אך אנו נתמקד בנקודה אחת). לאחר שהקב”ה שולח את הנחשים בעם ישראל המתלונן, הוא מצווה את  משה (שם ח – ט): “עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס והָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ, וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת”.
חז”ל (מסכת ראש השנה פרק ג, ח) הסבירו לו במסכת ראש השנה את כוח הריפוי של נחש הנחושת. אין כאן תרופת אליל שמרפאת אלא שנחש הנחושת הוא לא קסם שמרפא אלא הוא חיבור לריבונו של עולם – “וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים…”.
  • ננסה להציע עומק נוסף בהבנת נחש הנחושת על פי דברי חז”ל:
ההסתכלות של עם ישראל למעלה אל נחש הנחושת, מבטאת את הרמת המבט. עם ישראל, אחרי הליכה של שנים רבות במדבר, נמצא במצב של עייפות נפשית. העם עסוק בספירת הרגעים ולכן הוא חסר סובלנות. הפתרון לכך הוא להרים את המבט ולהסתכל על המציאות במבט אמוני ובפרספקטיבה היסטורית רחבה. דור הבנים שלפנינו הולך להגשים את הרצון האלוקי מתחילת בריאת העולם של עם קדוש בארץ הקודש. הוא ממש לפני מימוש ההבטחה האלוקית לאבותינו של “לזרעך נתתי את הארץ הזאת”. נכון, זה יש עיכובים גם בישורת האחרונה, אבל אם ההסתכלות היא של אמונה, אזי יש יכולת להתמודד עם ההווה המאתגר ועם אריכות הדרך , כי מול זה עומדת התגשמות חזונו של עם ישראל, להיכנס לארץ ישראל ולהקים שם ממלכת כהנים וגוי קדוש.
  • כמה נכונים הדברים לדורנו אנו. זכינו לחיות חלום של דורות. לחיות בארץ ישראל ולהקים מדינה יהודית לאחר כמעט אלפיים שנות גלות. אך עדיין הגאולה לא שלמה וההווה מאתגר אותנו בהרבה מאוד דברים שמטרידים את מנוחתנו, ובמיוחד המלחמה מאז שמחת תורה. וכאן עומדות לפנינו שתי דרכים. דרך אחת היא להתעייף מהתהליך ולהתלונן מתוך חוסר סבלנות. אבל יש גם דרך נוספת. להרים את המבט ולראות את הדברים במבט היסטורי כלל ישראלי. לראות כיצד אנו זוכים לחיות בדור מיוחד בהיסטוריה של עם ישראל אשר זוכה לתקומת ישראל ולהתחלת הגאולה השלישית שאין לה הפסק. אז נכון, הדברים לא הולכים במהירות שדמיינו וקיווינו שהם ילכו, אבל האם משום כך זאת סיבה להתלונן חלילה ולא להודות להקב”ה על כל הניסים והטוב שהוא מראה לנו בגאולתם עלם ישראל?!
  • עלינו לזכור שכל העיכובים, כביכול, שמלווים אותנו הם בכוונת מכוון, לטובת עם ישראל. בפרשתנו כאשר הקב”ה אומר לעם ישראל לסבוב את אדום, עם ישראל רואה זאת כ’סתם’ סיבוב, אך כמו שרואים בהמשך הפרשה זה יה לטובתנו. כאשר סיחון ועוד ראו שעם ישראל מסבב את אדום ואל נלחם בה, הם חשבו שעם ישראל חלש וזה גרם להם להחליט להילחם איתנו, מה שגרם בסוף שננצח אותם, ונירש את ארצם.
גם בדור שלנו, זכינו להרחיב את ארץ ישראל גם במלחמת השחרור וגם במלחמת ששת הימים, דווקא בגלל שאויבינו חשבו שאין אנו חזקים מספיק לעמוד מולם, ובחסדי ה’ בסופו של דבר הבסנו אותם. הקב”ה הוא “בעל מלחמות”, ומתוך כך הוא מתגלה כ”זורע צדקות” ו”מציח ישועות” (מתוך ברכת “יוצר המאורות”).
  • והערה לסיום:
הרבה פעמים אנו שואלים את עצמנו כיצד דור המדבר שחווה כל כך הרבה ניסים עדיין התלונן כלפי הקב”ה. על פי האמור לעיל הדברים יותר מובנים. התלונות נבעו מכך שהם התסכלו על הקשיים בהווה מבלי הסתכל על התמונה הכללית.
ואותו דבר נכון גם לדורנו. בעתיד כשילמדו על תקופתנו, לא יצליחו להבין כיצד יכולנו להתלונן כל כך הרבה בדור שזכינו בו לכל כך הרבה חסד אלוקי. והתשובה היא, כמו בדור המדבר, שאתגרי ההווה מסיטים את מבטנו מהראייה הכללית של הטוב.
ככול שנתמקד בטוב, כך הטוב יגדל ויתעצם עד הגאולה השלמה!

לתגובות: sobols1@gmail.com