פטירת יעקב ואחדות בניו

מאת הרב אוריאל זרצקי

שליח לשעבר בממפיס (תשס”ג) ובלונדון (תשס”ח-תשס”ט)
כיום ר”מ בישיבה התיכונית ‘אורט נצרת עילית’
 

בסוף פרשתנו קוראים אנו על פטירת יעקב ומסע לוויתו הייחודי ממצרים לישראל.
יוסף, כאביו, רוצה להיקבר בארץ הקדושה אך מבין שזה לא יכול להתרחש מיד לאחר פטירתו. יוסף מכיר בכך שיש תהליכים ארוכים בחיים. כפי שלקח לו 22 שנה להיפגש מחדש עם אביו, כך גם חזרתו המיוחלת לארץ הקודש תיקח זמן. יוסף מצווה שישימו את עצמותיו בארון כדי שישתמרו לאורך זמן. זהו מקרה חריג בתורה שבו משתמשים בארון קבורה ולא קוברים בקרקע. ארונו של יוסף מושם בנילוס ואף לא קל למצוא אותו לאחר זמן[1].

ניתן למצוא 3 הבדלים בין פטירת יוסף לפטירת יעקב:
1. יעקב נקבר מיד, ויוסף לאחר זמן
2. יעקב נקבר בישראל, ויוסף במצרים
3. יעקב נקבר באדמה, ויוסף בארון
אם מסתכלים בראיה שטחית, נראה שלא מתממשת ביוסף הבטחת ההמשכיות של בית יעקב כפי שנאמר בפרשתנו: “ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך”, וביתר ביאור בדברי הימים: “וּבְנֵ֨י רְאוּבֵ֥ן בְּכֽוֹר יִשְׂרָאֵל֘ כִּ֣י ה֣וּא הַבְּכוֹר֒ וּֽבְחַלְּלוֹ֙ יְצוּעֵ֣י אָבִ֔יו נִתְּנָה֙ בְּכֹ֣רָת֔וֹ לִבְנֵ֥י יוֹסֵ֖ף בֶּן יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֥א לְהִתְיַחֵ֖שׂ לַבְּכֹרָֽה”.[2]
למרות שכך נדמה בראיה שטחית, יוסף הינו איש של אמונה, “א-לקים חשבה לטובה”. הוא יחכה לא מעט אך הוא עוד ייקבר בארץ, כפי שחיכה 22 שנה למפגש המחודש עם אביו.
ארונו של יוסף הוא הארון היחיד המוזכר בתורה מלבד ארון הברית, ולא בכדי.
נאמר בגמרא:[3]
וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר, היו שני ארונות הללו אחד של מת ואחד של שכינה מהלכין זה עם זה, והיו עוברין ושבין אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו? אמרו: אחד של מת ואחד של שכינה; וכי מה דרכו של מת להלך עם שכינה? אמרו: קיים זה כל מה שכתוב בזה.
יוסף הצדיק וארונו מותאמים לשכינה. זה לא ארון של מת! זה ארון של מי שהאמין בתהליך הארוך שבסופו יפגוש את אביו, שבסופו פקד יפקוד אלוקים את עמו ויחזירם לארצם, גם אם זה ייקח מאות שנים, ואף יעלה את עצמותיו עימו.
פטירת יעקב וקבורתו מעלה מחדש את סוגיית מכירת יוסף. לאחר חזרת האחים מקבורת אביהם חוששים הם מכך שיוסף ישטמם וישיב להם רעה. כפי שטעו ביוסף בעבר, טועים הם בו גם כעת. בחזרתם מהלוויה, עובר יוסף ליד הבור שבו היה ומברך שעשה לי נס במקום הזה. “הוא לא נתכוון אלא לשם שמים”[4] אך אחיו חששו שזוכר הוא להם את מעשיהם. יוסף מודיעם שחלילה לו מלדונם וימשיך לכלכלם.
ניתן לראות בבקשת יוסף מאחיו להחזירו לארץ הוכחה לשלמות בית יעקב ואיחוי הקרע.
בפרשת בשלח אנו רואים שיוסף לא רוצה לחזור לבד לארץ ישראל – והעליתם את עצמותי מזה אתכם” – “לאחיו השביע כן, למדנו שאף עצמות כל השבטים העלו עמהם”.[5] יוסף אומר לאחיו: אני רוצה לחזור אתכם! אני אחיכם וכפי שאמרתי לכם, אינני תחת א-לוקים ואינני שופט אתכם.
בסופו של דבר מעלה משה את עצמות יוסף עמו, ובני ישראל הגומרים את המצווה קוברים אותן בנחלת בניו בשכם.
יוסף חוזר לשכם, המקום בו הכל החל – “הנה אחיך רועים בשכם, לכה ואשלחך אליהם”.
יש כאן סגירת מעגל – משכם גנבוהו ולשכם החזירו אבידתו[6]. שכם זהו המקום שבו התאחדו שמעון ולוי כנגד שכם וחמור. זהו המקום בו אחוות האחים באה לידי ביטוי בצורה חזקה. זהו המקום בו היו בעצה אחת להמית את יוסף, אך חזרתו לשם מבטאת דווקא את סגירת המעגל בצורה החיובית, את המחילה לאחים, שממלאים את ציוויו ובניהם מחזירים אותו ביחד עם עצמותיהם לשכם.
זוהי חזרה למקום בו יצאה הזעקה הייחודית – “את אחי אנכי מבקש”, לא מחפש, אלא מבקש, בקשה פנימית הרוצה לדרוש בשלומם וטובתם והרוצה לאחות את הקרע.


[1] בבלי סוטה יג עמוד א
[2] דברי הימים א’ פרק ה פסוק א
[3] בסוטה לעיל
[4] בראשית רבה (וילנא) פרשת ויחי פרשה ק סימן ח
[5] רש”י שמות יג, יט
[6] סוטה שם

לתגובות:orielzar@gmail.com‬