מה קורה כשמבקשים לישב בשלווה?

מאת הרב אשר פויכטוונגר

שליח לשעבר בשיקגו (תשס”ב)

 כיום מלמד בתיכון מדעי-תורני כפר בתיה


הנטייה הטבעית של האדם היא לחיות את ההווה, לדאוג למה שקורה כאן ועכשיו. אמנם, לפעמים אנחנו מתעלים מעל הנטייה הטבעית הזאת וצופים למרחק ומקבלים החלטות שמשמעותם העיקרית היא ביחס לעתיד ולא ביחס להווה.
לא כן אבות ואימהות האומה, אברהם, יצחק ויעקב. כל חייהם הם חיים במשמעות כפולה של הווה ועתיד, ונוכל אולי אפילו לומר, הווה ונצח. לדוגמא, אברהם שהקב”ה התגלה אליו ואמר לו: “וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ… וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה” (בראשית י”ב, ב-ג), ורבקה שהנביא אומר לה: “שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר” (בראשית כ”ה, כג) לא יכולים להמשיך בחייהם הרגילים. הם יודעים שאינם דמויות רגילות בנוף האנושי, אלא מי שמתחילים לבנות עם שישנה את העולם כולו.

על רקע זה ניתן להבין מעשים והחלטות רבים בחייהם של האבות והאימהות, וזאת משום שהם התנהגו כך כדי ליצור תשתית לעם שעתיד להיבנות מהם. לדוגמא, שאיפתם של האבות לבנים, החלטתו של אברהם שלא ליטול מהשלל של מלחמת ארבעה וחמשה, קריאת השם “ה’ יראה” להר שבו נעקד יצחק, קבורת שרה באחוזת קבר במערת המכפלה, בקשת רבקה מיעקב לגנוב את הברכות, בניית מזבחות לה’ ליד שכם ובבית אל, קבורת רחל בדרך אפרתה ועוד. כל המעשים הללו היו משמעותיים להווה, אך עוד יותר משמעותיים היו לעתיד הנצחי של עם-ישראל.
על רקע זה ניתן לפרש מדרש מפורסם בתחילת פרשתנו, פרשת וישב: “אמר רבי אחא: בשעה שהצדיקים יושבים בשלוה ומבקשים לישב בשלוה בעולם הזה, השטן בא ומקטרג, אמר: לא דיין שהוא מתוקן להם לעולם הבא, אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה. תדע לך שהוא כן, יעקב אבינו על-ידי שבקש לישב בשלוה בעולם הזה נזדווג לו שטנו של יוסף…” (בראשית רבה פד, ג).
לאחר שיעקב אבינו חזר מבית לבן, התמודד עם עשו וקיים את נדרו בבית אל, רצה יעקב אבינו לחיות בשלווה בעולם הזה, כלומר לחיות בתודעה של ההווה – “מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה”. כאשר יעקב אבינו חי בתודעה של הווה בלבד, הוא העדיף את יוסף על שאר בניו והתעלם מהקנאה הבוערת בין בניו. גם כאשר יוסף מספר את החלומות יעקב אבינו רק מנסה להרגיע את המריבה בין האחרים באומרו שהחלום לא הגיוני, ולעצמו שומר את הדבר אך לא נוקט שום פעולה מעבר לכך.
כתוצאה מכך, “קפץ עליו רוגזו של יוסף” – יוסף נמכר למצרים, מה שהוביל בסופו של דבר לגלות מצרים, וקיום הנבואה לאברהם בברית בין הבתרים: “כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם–אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה”.
נקשר את הדברים גם לחג החנוכה שיחול בשבוע הבא.
מרד החשמונאים יכול היה להתרחש רק על ידי אנשים שחיים בתודעה של עם אלוקי, עם אופק נצחי. החשמונאים יצאו להילחם כנגד כל הסיכויים בגלל שהבינו שאם לא יילחמו, הגזע היהודי אולי יישאר אך האופק הנצחי של עם ישראל ייעלם.
מצד שני נוכל לומר, ששקיעתה של ממלכת החשמונאים החלה, כאשר אותה מלכות החלה לפעול מתוך אינטרסים צרים שנכונותם לשעתם בלבד ולא מתוך דאגה לעתידו הנצחי של עם-ישראל.
באופן אישי, הסתכלות על האירועים בספר בראשית, במאורעות החשמונאים ובכלל בהיסטוריה של עמנו, מביאה אותי למסקנות מעשיות על החיים כיהודי, כאבא וכמחנך. עליי לחיות בתודעה של כיצד ההחלטות והמעשים שלי ישפיעו עליי, על משפחתי, על תלמידיי ועל סביבתי בהווה ובעתיד. זוהי לא משימה פשוטה, אך זוהי דרך התנהגות שסללו לנו אבות האומה ומנהיגיה לאורך הדורות.

לתגובות: alongarin@gmail.com