תרי”ג מצוות שמרתי

מאת הרב אביחי קצין
ידיד התנועה
כיום ראש ביהמ”ד ראשית ורב קהילות ברעננה, וחבר בארגון קהלים


יעקב אבינו שולח לעשו מלאכים ובעזרתם הוא מעביר מסר משולש:

הוא מתאר את העובדה שעד כה התגורר אצל לבן – “עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה”.
רכושו של יעקב – “וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה”.
כוונות השלום של יעקב – “וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיך”.

והנה, בעוד החלק השלישי ברור: יעקב רוצה להביא לידיעתו של עשו את העובדה שהוא חפץ בשלום (“שאני שלם עמך ומבקש אהבתך”), שני החלקים הראשונים אינם ברורים: לשם מה מספר יעקב לעשו שגר אצל לבן? ועוד פחות מובן, מדוע מספר יעקב ללבן את “רוב עושרו”, וכי ברכו ה’ ברכוש רב: “שור וחמור צאן ועבד ושפחה”? מה רוצה יעקב להשיג בעזרת אמירה זו?

רש”י רואה בדברי יעקב ניסיון לשכנע את עשו, הכועס על יעקב שגנב את ברכותיו, כי אל לו לכעוס על כך, שהרי הברכות לא נתקיימו:
גרתי – לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר. אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני “הוה גביר לאחיך” (לעיל כז, כט), שהרי לא נתקיימה בי.
יעקב מספר לעשו כי לא זכה להיות גביר. היפוכו של דבר – הוא שב מתקופת נדודים, שבה היה גר ולא תושב. כך גם פירש רש”י את החלק השני של הדברים:

אולם רש”י מוסיף פירוש נוסף על הביטוי “עם לבן גרתי”: “דבר אחר: גרתי בגימטריא תרי”ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי”ג מצות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים”.
מאז עומדי על דעתי נתקשיתי במשמעות פירוש זה. וכי רמת קיום המצוות של יעקב מעניינת את עשו?!

יתכן שניתן להבין את הדברים על פי הערה מעניינת של ה”משך חכמה”. הוא טוען שברשימה ששולח יעקב לעשו חסר משהו
בהמשך הדברים אנו מוצאים: וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ, וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:
מדוע יעקב לא מזכיר בדבריו את הגמלים?

התורה מלמדת אותנו שיש חיות המותרות באכילה ויש האסורות. לאלו שיש שני סימני טהרה, מפריסי פרסה מבחוץ ומעלי גרה מבפנים, הם מותרים באכילה.
כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ: אךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה, אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס, טָמֵא הוּא לָכֶם: וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס, טָמֵא הוּא לָכֶם: וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה, טְמֵאָה הִוא לָכֶם: וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר, טָמֵא הוּא לָכֶם:

השור והצאן , להם שני סימנים, מותרים באכילה. החמור – לו אין בכלל סימני טהרה – אסור.
אך יש גם כמה להם רק סימן אחד (כמו הגמל שאינו מפריס פרסה) גם הוא טמא.
המסר, הרמוז כאן, הוא: מאז חטא אדם הראשון הטוב והרע התערבבו.
אני, שולח יעקב לעשו, מתחיל בדרך חדשה, כל צאצאי מקבלים עליהם עול מלכות שמים.
לי יש משימה לשמור את התרי”ג.
ואתה צריך להחליט: או שאתה שור, או שאתה חמור. להיות גמל, אינה אפשרות אצלי.
או במילים אחרות, המפגש בין יעקב ועשו אינו רק מו”מ של “ברוגז או שולם”. הוא מפגש של אידאולוגיה, בו אתה צריך להחליט האם אתה מצטרף לשליחות זו אם לאו.

לתגובות: akatzin1@gmail.com