Yedidya Bijel
Former Shaliach in Chicago
What was the reason for the decree of genocide?
One question many may ask reading the entire story of the megilla is why did this happen and what does it come to tell us. Some would try to answer this simply because these were the circumstances. G-d gave the people free will and they made their decisions and the result is as it happened.
But chzal look for a deeper meaning in the stories of the megilah. This question was asked in the gemara in megilla:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יב עמוד א
שאלו תלמידיו את רבישמעון בן יוחאי: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? אמרלהם: אמרו אתם! – אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. – אם כןשבשושן יהרגו, שבכל העולם כולו אל יהרגו! – אמרו לו: אמור אתה! – אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם. – אמרו לו: וכי משוא פנים יש בדבר? – אמר להם: הם לאעשו אלא לפנים – אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהן אלא לפנים, והיינו דכתיב+איכה ג‘+ כי לא ענה מלבו.
The students of Rashbi ask him why the decree of destruction occurred? Their suggestion was that they enjoyed the seuda of achacveirosh.
Okay, so they joined a banquet – what’s the big deal?
מגילת אסתר פרק א
וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה: בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה:בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו חֵיל פָּרַס וּמָדַי הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת לְפָנָיו:בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוֹלָּתוֹ יָמִים רַבִּים שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם: וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ:חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן עַל גְּלִילֵי כֶסֶף וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת: וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ: וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ:
“Rashbi” does not agree that the reason is enjoying the banquet. Though his reason is technical – just the jews in shushan took part in the banquet – why would all the jews in the provinces deserve to get punished. This implies that still he agrees that this sin is sufficiently severe to cause such a punishment. The question that should be asked is why is this such a grave sin?
Kashrus? Bishul Nochri? Yayin Nesech?
One suggestion would be that there might have been a problem of the kashrut of the food as held by some opinions.
But still, why is it such a horrible sin?
Furthermore – it is not so clear that they had a problem of kashrut as seen in the gemara:
There is no proof that there was a kashrut problem
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יב/א
“והשתיה כדת (אין אונס)” מאי כדת? אמר רבי חנן משום רבי מאיר: כדת של תורה. מה דת של תורה? אכילה מרובה משתיה אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משתיה “אין אונס” – אמר רבי אלעזר: מלמד שכל אחד ואחד השקהו מיין מדינתו. “לעשות כרצון איש ואיש” – אמר רבא: לעשות כרצון מרדכי והמן מרדכי דכתיב: “איש יהודי”.
מדרש רבה אסתר פרשה ב פסקה יד
רב אמר אין אונס ביין נסך
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג/ב
“ודתיהם שונות מכל” – עם דלא אכלי מינן ולא נסבי מינן ולא מנסבי לן. “ואת דתי המלך אינם עושים” דמפקי לכולא שתא בשה”י פה”י ולמלך אין שוה להניחם דאכלו ושתו ומבזו ליה למלכות ואפילו נופל זבוב בכוסו של אחד מהן זורקו ושותהו ואם אדוני המלך נוגע בכוסו של אחד מהן חובטו בקרקע ואינו שותהו אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף וגו’
These sources xpress to us that not only there is no proof for a kashrut problem but they might have even been Glatt!
This pushes the question even more to an extreme: why was enjoying the banquet such a terrible sin that could be the reason to inflict a possible genocide?
blending into the surrounding society and its negative culture
Rabbi Aaron Lichtenstein explains that by enjoying the banquet they merged themselves in the surrounding society culture and its set of values. This is not only a general problem of “חוקות הגויים” this is also a problem of indulging in a corrupt culture which contradicts the values of the torah. As described in the opening paragraph of the megilah we might ask ourselves what is going on in this contry? An entire administration is eating and drinking for an entire year? Don’t you have An empire to run? This is what is going on in cosmopolitan shushan.
The detailed description of the scripture tells us about the Persian culture. An extremely hedonist, consumerist non productive “live the moment” culture. This lifestyle is against the torah values. By enjoying this banquet the Jews immersed into this set of values, to a life characterized by the dedication to instant pleasure seeking which is the entire essence of this lifestyle.
Destruction of the Temple
I would like to take this one step further. The Gemara tells us what this super party was all about:
Party about the non – rebuilding of the Beit Hamikdash
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יא/ב
“בימים ההם כשבת המלך” וכתיב בתריה “בשנת שלש למלכו”. אמר רבא: מאי כשבת? לאחר שנתיישבה דעתו*. אמר: בלשצר חשב וטעה אנא חשיבנא ולא טעינא. מאי היא? דכתיב “כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם” וכתיב “למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה חשוב” ארבעין וחמש דנבוכדנצר ועשרים ותלת דאויל מרודך ותרתי דידיה הא שבעים אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו.
*רש”י מגילה דף יא/ב
כשנתיישבה דעתו – שמתחלה היה דואג שיצאו ישראל מתחת ידו, כשיגמרו שבעים שנה לגלות בבל, ועכשיו נתיישבה [דעתו]:
The gemara tells us that the party was to celebrate the fact that the temple was not rebuilt and that the Jews did not become independent from his kingdom. He made a calculation based on the prophecies of Yermiah and Daniel that the Jews will return after seventy years. Since he came to conclusion the time was up and the Temple was not rebuilt therefore it will not fulfill itself. This meant that there was no threat to his kingdom and he could reside tranquilly. For the climax of the celebration he took out the vessels of the mikdash and used them.
The Jews are relieved they will not have to be redeemed
This means that in his banquet achasveirosh is expressing that he and his values are more powerful than G-d and his ways. In this case the Jews were also expressing their relief that they luckily will not have to be redeemed and that they could continue enjoying the materialist culture they are in. this is even though they were even glatt.
The loyal shepherd will not protect you if you turn your back on him
מדרש רבה אסתר פרשה י פסקה יא
אנדריאנוס קיסר אמר לו לר’ יהושע: גדולה היא הכבשה שעומדת בין שבעים זאבים? אמר לו: גדול הוא הרועה שמצילה ושוברן לפניהם הה”ד (ישעיה נ”ד) “כל כלי יוצר עליך לא יצלח וגו‘:“
The Caesar askes r’ yehoshua: How can a single sheep (Am Yisrael) survive in the company of seventy wolves (70 nations). Rabbi yehoshua answers that it is up to the aehpard. But when the sheep turns its back on its shepherd he will not protect him.
As Jews we are required to strive for perfection in our ways and make every effort to live the complete ideal of the Jewish life. The jews by celebrating the temple not being rebuilt and the ability to continue life in tha Shushan lane tuned their back on their destiny.
What is the meaning of the Mikdash?
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יד/א
אמר רב: כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאלו עשאו במה שנאמר “חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא” אל תקרי במה אלא במה ושמואל אמר במה חשבתו לזה ולא לאלוה.
רב קוק, עין אי”ה ברכות י”ד.
יסוד השלום והאחדות בין בני אדם יצויר על פי שני מיני הערות : או מצד ההכרה הפנימית בחפץ עליון שהוא לתכלית השלום והאחדות בין בנ”א, מאחר שכולנו אחים אנחנו לאבינו שבשמים. ובאחדות ושלום בנ”א יוכלו לצאת לאור החמודות הגדולות של שלימות החכמה והצדק והמשרים.
ויש אופן פשוט, שהאדם מכיר שהוא מדיני בטבע ובהתבודד כל אחד בתועלותיו לא יעלה בידו חפצו, גם לא יתגבר על חזק ממנו. אבל הרבים בהתאחדם ע”י השלום ישיגו חפצם, וימצא כל איש פרטי חפצי לבבו.
והנה פשוט שהמין הראשון של השלום לא יבנה רק ע”י ההכרה בכבוד שמים, וברוממות תכלית ההשגחה העליונה על המין האנושי. אמנם האופן השני הוא אופן פשוט טבעי, ימצא ג”כ אצל שכחי אלוה.
אמנם כשנתבונן בדבר נראה, שיש הבדל גדול בין האחדות שתמצא ע”י הסבה האמיתית הגבוהה, מצד ההכרה בחפץ התכלית העליונה שבאה רק ע”י שלום הבריות, ובין האחדות שתמצא מפני הערת טובתו של כל יחיד. כי הראשונה נוסדה באהבת הכלל באמת, ע”כ כרבות ימי’ תוסיף אהבת הכלל להתגדל והיא כנסי’ שהיא לש”ש שסופה להתקיים .
אבל האחדות למטרה של אהבת כל יחיד לעצמו, היא אחדות מקרית, ויסודה היא אהבת הפרט העצמית, אין סופה להתקיים, כי אין לה מרכז אמיתי. ואע”פ דלכאורה מתגדלת האחדות אבל לסוף כל יחיד יחפץ למשך לעצמו רב הנאה, ותצא כאש שנאה ומלחמת אחים.
והנה בהיותינו על אדמתינו ונבנה בית עולמים, הי’ הוא המרכז ומקום האחדות, ע”כ נאסרו הבמות הפרטיות אע”פ שהי’ אפשר להתאחד ג”כ ע”י הבמות בקיבוצים קטנים. אבל הבקשה הקטנה מביאה פירוד להמרכז הגדול, ותבטל אחדות האומה, שרק ממנה תצא תכלית רצון ד’.
ע”כ הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל, מראה לדעת שאינו מכיר שיסוד השלום וקיומו הוא תלוי רק ע”י הכרת דעת את ד’ ושהיא הסבה הראשית המקיימת את השלום לא בארח מקרי רק בדרך עצם, וחושב שייסד השלום מפני ההכרה הטבעית, אבל ענינה הוא רק אהבת עצמו, והחיבור הזה מביא לידי פירוד, כאילו עשאו במה, שחשוב חיבור לפי הנראה וקיבוץ לחברים לעבודת ד’, אבל הוא מפריד אל התכלית הגדולה.
כמו כן המתחזק באנושיות מבלי להזכיר שם שמים ולהורות שיסוד השלום בעולם הוא שמו של המלך שהשלום שלו ב”ה, אף שהוא מאחד לשעה, אבל ע”י מיעוט הכרה בכבוד שמים, יתגדלו בהכרח התכונות הרעות, ואהבת כל אחד לעצמו תתרבה, עד שלא יכון מצב השלום ויהי’ חיבור שסופו מביא לפירוד וחסרון גדול.
Rabbi kook explains that there are two ways to unite people. One is having all joined around one value, the second is unity that comes from the recognition that each individual depends on the others for his own survival and success.
Which way will prevail? The connection based on the individualism is bond to fail. In Judaism the uniting element for the entire nation is G-d and his torah. Biet Hamikdash is the central worship place which unites all the Jews around G-d. there is another way to worship g-d. These are the “Bamot” – altars outside of the temple. These private and community altars were forbidden since the construction of beit hamikdash. We might ask ourselves what is wrong. Why can’t we have a mini temple in our back yards so we can make sacrifices whenever we wish?
The answer is that the ideal is our nation united together around the worship of G-d. Hence, when we come and look after ourselves we are actually missing the entire point. Am yisrael in shushan might have been glatt but by preffering the hedonism over striving to fulfill the ideal and regretting every moment they are notachieving it, they deserved the decree of Haman.
“A nation scattered and separated”
As it happens, an evil decree comes to remind us who we are and what our priorities are supposed to be. The reason that Haman gives to support his decree touches this point:
מגילת אסתר פרק ג
וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שׁוֶֹה לְהַנִּיחָם:
Am Yisrael is scattered between the nations. And therefore they should be extinct.
The response – “Gather all the Jews”
מגילת אסתר פרק ד
“וַיָּבוֹא הֲתָךְ וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי: וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מָרְדֳּכָי: כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם:
וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר: וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל אֶסְתֵּר אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים:כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת:
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי:לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי:וַיַּעֲבֹר מָרְדָּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר:”
One of the turning points of the megillah is when mordechai starts mourning the grieve situation the Jewish people are in. when he tells about the decree and apparently requests her help.
This is a major turning point in the character ester. Till now, she was seen to be very passive. She is taken to be queen and is expected to keep low profile and not even reveal her nationality. When Mordechai seeks her aid in order to save the Jews her response is: it is a risk to my life! At that moment Mordechai challenges her:
“Don’t think to yourself that you can avoid the Jewish fait while in the king’s palace. If you will be silent the Jews will be redeemed another way but you will be doomed!” Mordechai is putting her on the spot: you can’t run away from who you are the question is if you care!
As a result Ester recognizes what is at stake and her responsibility for the higher cause. She takes upon herself and gives up her own personal interest for the sake of a greater cause.
That is when she orders Mordechai to “Gather the jews” for fast and prayer. The turning point occurred when the Jews came to care for a greater national cause.
The Jews were condemned for destruction even though they were strictly kosher because they ceased striving to live up to the ideal of uniting in Israel under the Mikdash and got swept away with the common culture of living the moment. The redemption came after they were forced to care for a united high cause.
The question we will have to ask ourselves is – Do we care about what that is important?Can we get over our individual drive for the greater cause?
May we be zoche to be gathered in our joint destiny and witness a redemption even greater than that oof purim.
