ואתחנן – תשעה באב. אמונה בישועה והמשכיות הדורות
ידידיה ביג’ל
שליח לשעבר בשיקגו (תשס”ח)
היום מהנדס קונסטרוקציה.
לחצו כאן לגרסת PDF
לתרגום בספרדית ופורטוגזית
“וָאֶתְחַנַּ֖ן אֶל־יְהֹוָ֑ה בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹֽר׃
אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אַתָּ֤ה הַֽחִלּ֙וֹתָ֙ לְהַרְא֣וֹת אֶֽת־עַבְדְּךָ֔ אֶ֨ת־גׇּדְלְךָ֔ וְאֶת־יָדְךָ֖ הַחֲזָקָ֑ה אֲשֶׁ֤ר מִי־אֵל֙ בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה כְמַעֲשֶׂ֖יךָ וְכִגְבוּרֹתֶֽךָ׃
אֶעְבְּרָה־נָּ֗א וְאֶרְאֶה֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן הָהָ֥ר הַטּ֛וֹב הַזֶּ֖ה וְהַלְּבָנֹֽן׃
וַיִּתְעַבֵּ֨ר יְהֹוָ֥ה בִּי֙ לְמַ֣עַנְכֶ֔ם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤ה אֵלַי֙ רַב־לָ֔ךְ אַל־תּ֗וֹסֶף דַּבֵּ֥ר אֵלַ֛י ע֖וֹד בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
עֲלֵ֣ה ׀ רֹ֣אשׁ הַפִּסְגָּ֗ה וְשָׂ֥א עֵינֶ֛יךָ יָ֧מָּה וְצָפֹ֛נָה וְתֵימָ֥נָה וּמִזְרָ֖חָה וּרְאֵ֣ה בְעֵינֶ֑יךָ כִּי־לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֥ן הַזֶּֽה׃
וְצַ֥ו אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ וְחַזְּקֵ֣הוּ וְאַמְּצֵ֑הוּ כִּי־ה֣וּא יַעֲבֹ֗ר לִפְנֵי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהוּא֙ יַנְחִ֣יל אוֹתָ֔ם אֶת־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה׃”
ספר דברים מהווה את נאום הסיכום של משה בשערי ארץ ישראל לרגל סיום מסע יציאת מצריים מתן תורה ו40 שנה במדבר. עיקר פרשת דברים מהווה סקירה היסטורית של המאורעות שהביאום עד הלום.
פרשה זו מתחילה בסיום הפרק ההיסטורי, ופותחת עם פרק החזרה על התורה אשר כוללת בפרשתנו חלק מהפרשיות החשובות ביותר בין היתר, עשרת הדיברות ופרשת שמע.
בנקודה זו משה בוחר להתמקד במה שיכול להידמות כטרגדיה האישית שלו. תחינותיו האחרונות לקבל הזדמנות להיכנס לארץ אשר אליה הוביל את עם ישראל. מה עוד “ויתעבר ה’ בי למענכם” – אני נענש כדי שאתם תזכו להכנס לארץ.
מה מקום הפרשייה הזו פה?
במבט פשוט – משה מעביר כעת צוואה לעם ישראל, וזו הפתיחה שלה: אני הובלתי אתכם לנקודה אליה אני יכול עכשיו תורכם להמשיך את המסלול ולקיים את הייעוד שלכם בארץ ישראל:
וְעַתָּ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁמַ֤ע אֶל־הַֽחֻקִּים֙ וְאֶל־הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י מְלַמֵּ֥ד אֶתְכֶ֖ם לַעֲשׂ֑וֹת לְמַ֣עַן תִּֽחְי֗וּ וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר יְהֹוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י אֲבֹתֵיכֶ֖ם נֹתֵ֥ן לָכֶֽם׃
משם ממשיך הנאום עם החזרה על התורה והאזהרות והציווים לקראת הכניסה לארץ.
לאור תשעה באב שחל השבוע ניתן להציע זוית נוספת. בכל שנה במשך דורות אנו מציינים את תשעה באב וצומות החורבן האחרים לזכר החורבן וצרות הגלות. צומות אלו לא רק מהווים אבל על האסונות שקרו אלא גם מתמקדות בתקווה ותחינה לגאולה. דורות רבים צמו התפללו והתחננו לגאולה אולם לא זכו לראות בגאולה. יחד עם זאת עם ישראל לא הפסיק להתפלל ולהאמין אולי בדור שלו הוא יזכה לראות בגאולה.
משה מהווה דוגמא לדור שהאמין התחנן והתפלל להשלים את הגאולה ולא זכה לה. באותה הזדמנות הוא מלמד את עם ישראל שיעור באמונה. הוא לא זוכה להיכנס לארץ אולם הוא מראה שהשרשרת לא נקטעת אלא ממשיכה גם כשאנחנו לא רואים את ההמשך בנקודה בה אנחנו נמצאים. לכן חשוב לו להראות את המשך המסלול לעם ישראל למרות ובעיקר שהוא לא יזכה.
בהמשך הפרשה משה מציג שהעתיד עוד צופן בחובו לפחות סבבים נוספים של גלות וגאולה:
“הַעִידֹ֩תִי֩ בָכֶ֨ם הַיּ֜וֹם אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ כִּֽי־אָבֹ֣ד תֹּאבֵדוּן֮ מַהֵר֒ מֵעַ֣ל הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֧ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ לֹֽא־תַאֲרִיכֻ֤ן יָמִים֙ עָלֶ֔יהָ כִּ֥י הִשָּׁמֵ֖ד תִּשָּׁמֵדֽוּן׃
וְהֵפִ֧יץ יְהֹוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בָּעַמִּ֑ים וְנִשְׁאַרְתֶּם֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר בַּגּוֹיִ֕ם אֲשֶׁ֨ר יְנַהֵ֧ג יְהֹוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם שָֽׁמָּה׃
וַעֲבַדְתֶּם־שָׁ֣ם אֱלֹהִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֣י אָדָ֑ם עֵ֣ץ וָאֶ֔בֶן אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִרְאוּן֙ וְלֹ֣א יִשְׁמְע֔וּן וְלֹ֥א יֹֽאכְל֖וּן וְלֹ֥א יְרִיחֻֽן׃
וּבִקַּשְׁתֶּ֥ם מִשָּׁ֛ם אֶת־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וּמָצָ֑אתָ כִּ֣י תִדְרְשֶׁ֔נּוּ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ׃
בַּצַּ֣ר לְךָ֔ וּמְצָא֕וּךָ כֹּ֖ל הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה בְּאַחֲרִית֙ הַיָּמִ֔ים וְשַׁבְתָּ֙ עַד־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְשָׁמַעְתָּ֖ בְּקֹלֽוֹ׃
כִּ֣י אֵ֤ל רַחוּם֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֣א יַשְׁחִיתֶ֑ךָ וְלֹ֤א יִשְׁכַּח֙ אֶת־בְּרִ֣ית אֲבֹתֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לָהֶֽם׃“
אנחנו ניפול, נחפש את ה’ ונמצא אותו, כי ה’ כרת ברית עם אבותינו והוא יקיים אותו. בברכת גאולה שלמה עוד בדורנו.
