עתיקות העיר עבדת בנגב הם תזכורת בולטת למרכזיות של ארץ ישראל בדרכי המסחר העתיקים.

עבדת הוקמה, לפי ההשערות, על ידי המלך הנבטי עבדת השני. הנבטים היו שבט של סוחרים אשר הגיעו לארץ ישראל מחצי האי ערב כבר בתקופת הפרסיים.

העיר נוסדה במיוחד במקום זה שהיה על “דרך הבשמים” המפורסמת שהייתה אחת מדרכי המסחר החשובות והידועות בעת העתיקה וחיברה את ארצות המזרח עם אירופה. הדרך החלה בחצי האי ערב והמשיכה עד חופי הים התיכון, שבהן הובלו מוצרי מותרות דוגמת בשמים, משי, תבלינים, אבנים טובות, צבע, ועוד.

החלק שבין פטרה בירדן לבין עזה בארץ ישראל הוחזק על ידי הנבטים ועבדת הייתה העיר החשובה ביותר על ציר זה.

העיר המשיכה להיות חשובה ומרכזית גם הרבה לאחר היעלמות הנבטים. הרומיים והביזנטיים שלטו במקום והקימו בה מבנים ומקדשים רבים. באתר עצמו ישנם שרידים רבים ומרשימים, הכוללים שכונת מגורים ומגדל תצפית, גת לדריכת ענבים, רחבת מקדשים ובה שרידי כנסיות, מחנה צבאי, מערות מגורים רבות, בית מרחץ שמור היטב וטרסות חקלאיות ששוחזרו בחלקן. בשנת 2005 הוכרזה עבדת כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק”ו.