המערה שליד הכפר הדרוזי פקיעין שבגליל, שאת פיתחה ראיתם בתמונה שבגיליון משבוע שעבר, מזוהה בציבור הרחב כמערה המפורסמת בה הסתתר רבי שמעון בר יוחאי יחד עם בנו רבי אלעזר כאשר הוא נרדף על ידי הרומאים.
המקרה מתואר במסכת שבת, כאשר התקיים דיון בין החכמים איך להתייחס להתפתחות התשתיות והכלכלה בימי השלטון הרומאי. זאת, יש לשים לב, לאחר חורבן הבית, דיכוי מרד בר כוכבא, רצח עשרות אלפי יהודים ובתוכם גם רבי עקיבא.
לפי המסופר שם רבי שמעון טען כי כל הפיתוחים הטובים אשר הביאו הרומאים – גשרים שווקים מרחצאות הכל נעשה מהסיבות הלא נכונות, ועל כן אין להודות לרומאים על כך.
לאחר שנגזר עליו גזר דין מוות הסתתר, יחד עם בנו, במערה למשך 13 שנה. הם אכלו מעץ חרוב שצמח באופן פלאי מחוץ לפתח המערה ושתו מן המעיין. לפי המסורת שם חיברו שניהם את ספר הזוהר.
רק לאחר שנודע להם על ידי אליהו הנביא כי קיסר רומי מת יכלו לצאת מן המערה.
הנשיא לשעבר יצחק בן צבי טען שזוהי המערה המפורסמת, בעיקר על פי היחס לעץ החרוב. זאת הסיבה שעל גב שטר ה-100 ש”ח, היכן שדמותו של בן צבי מופיעה, נמצא עץ החרוב.
זיהוי המקום כמערת רשב”י נשמרה לאורך דורות רבים ויהודים אשר הגיעו למסעות בארץ הקודש הגיעו לשם כדי להתפלל.
עם כל זאת אין וודאות שזוהי אכן המערה בה הסתתרו. הזוהר מדבר על “מערתא דפקע” ואת זאת נוהגים לפרש כהתייחסות לכפר פקיעין שהיה כפר חשוב בתקופה זו, אם כי ישנן השערות נוספות בנוגע למיקום המערה.
