האנדרטה לשואה ולתקומה בכיכר רבין, אשר הוקמה בשנת תשל”ה-1975, תוכננה מלכתחילה, 24 שנים מוקדם יותר, כאנדרטה לזכר חללי מלחמת העצמאות, אולם אנדרטה זו מעולם לא נבנתה.
בשנות ה-60 הוחלט על הקמת אנדרטה לשואה ולתקומה בכיכר מלכי ישראל אך נדרשו עוד כ-10 שנים עד שנחנכה האנדרטה הניצבת היום שנבנתה על ידי האומן יגאל תומרקין.
האנדרטה בנויה כמבנה של פירמידה הפוכה העשויה מתכת, בטון וזכוכית. הפירמידה ניצבת על גבי בסיס בצורת משולש הצבוע בצבע צהוב המזכיר טלאי צהוב. שני מרכיבים אלו יוצרים יחד צורת מגן דוד. תומרקין ראה בצורת האנדרטה “כלוב כלא הנפתח ונפרץ. פירמידה הפוכה, אשר הבא בתוכה כלוא בבסיסה הצר והמעיק”
יצירה זו משקפת במובנים רבים את הרעיון הבסיסי של תקומה הבאה מתוך השואה.
עם זאת, יצירתו של תומרקין עוררה התנגדות רבה בשל סגנונה המופשט והמודרניסטי. הוגשו אף עתירות לבג”ץ נגד הקמתה. גם לאחר בנייתה לא פסקו המחאות. בכרזת מחאה שהודפסה לאחר הצבתה נכתב כי האנדרטה היא “לעג מר לאיומה בזוועות שפקדו את העם היהודי” וקראה להעתיק את “הגוף הזר” מן הכיכר.
באופן פרדוקסלי, יגאל תומרקין, חתן פרס ישראל, התבטא באופן פוגעני על חלקים בחברה הישראלית תוך הקשרים שואתיים ומוצא את עצמו מחוץ לקונסנזוס הישראלי היום. למרות כל זאת, יצירה זו עדיין זוכה, ככלל, להערכה רבה עד היום.
