מגדל שעון שנבנה על ידי אדריכל יהודי, לכבוד חצי יובל לכהונתו של סולטן עות’מני, במימון יהודי-ערבי, ושנראה כמו כנסיה אירופאית – זהו סיפורו המקוצר של מגדל השעון של יפו.
בראש המגדל כיסוי נחושת, שבו שני שעונים ופעמון המצלצל אחת לחצי שעה. על שם המגדל נקראה הכיכר בה נמצא – כיכר השעון.
עבודות הבניה של המגדל החלו בשנת תר”ס – 1900 וארכו כ-3 שנים. הגובה הכולל של המגדל, כולל האנטנה שבראשו, הוא 27.8 מטר.
על העבודות ניצח השען והצורף היהודי מוריץ שיינברג
הקמת המגדל סימנה שינוי תרבותי בעיר, שכן עד אז הפעמונים היחידים שצלצלו היו בראשי צריחי הכנסיות והמסגדים, והקמת מגדל השעון ה”אזרחי” סימלה את השינוי התרבותי לכיוון של חברה אזרחית.
כמו כן 2 מתוך ארבעת השעונים שעל המגדל היו מכוונים על שעון אירופאי ו-2 לשעה “הערבית”.
בראש המגדל מוטבע “הטורה” – חותמו הייחודי של הסולטן.
בשנת תשכ”ה – 1965 שופץ המגדל על ידי עיריית תל אביב. בתשס”א – 2001, לאחר שנים רבות של הזנחה שופץ שוב וחלקים שלמים שוחזרו.
לאחר עשרות שנים של שקט חזר השעון לזוז וחזר הפעמון לצלצל פעמיים בשעה.
כיום נחשב המגדל לאחד מסמליה הבולטים של העיר יפו ובפועל מהווה מעין שער כניסה לעיר.
