נחל הירקון הוא הגדול ביותר מבין נחלי החוף מבחינת כמות המים שזורמת בו (8 מ”ק לשנייה בממוצע) והשני מבין כל נחלי הארץ, אחרי הירדן.

אורכו של נחל הירקון הינו כ-28 ק”מ והוא מוביל מים שמקורם מהרי יהודה ושומרון ומתל אפק  ונשפך לים התיכון באזור צפון תל אביב.

ב-1955 החלו לשאוב מי שתיה מהירקון לנגב דרך המוביל הארצי, והירקון איבד מעוצמתו וכמות מי המעיינות הזורמים בו הלכה ופחתה. הירידה בכמות המים פגעה בכושר הטיהור העצמי של הירקון. בשנות ה-60 וה-70 החלה תנופת בנייה סביב הנחל והיישובים החלו להזרים שפכים תעשייתיים וביתיים אל הנחל, מה שגרם לזיהום חמור של המים. לקראת שנות ה-70 הוקמו באזור מתקני טיהור לטיפול בשפכים אך מי הקולחין היו באיכות ירודה, ותהליך זיהום הירקון נמשך.

בספר יהושע מוזכר הירקון כגבול בין נחלת שבט דן לנחלתו של שבט מנשה וכמקום שהתנהלו בו קרבות בין בני ישראל והפלישתים. יש הסוברים כי עצי הארז, שהובאו מלבנון לבניית בית המקדש הראשון בימיו של שלמה המלך, הגיעו בספינות אל חוף הים התיכון, משם הובלו במעלה הירקון עד למקורותיו, ומשם לירושלים.