אחד התפקידים שהמחוקק הטיל על המוסד ‘יד ושם’ הוא נושא התיעוד וההוקרה לחסידי אומות העולם, שהצילו יהודים במהלך השואה. הנצחה זו באה לידי ביטוי, בין היתר, בשדרת חסידי אומות העולם אשר מובילה לכניסה למוזיאון. השדרה הוקמה בתשכ”ב – 1962 ואמורה לסמל את תחיית החיים לאחר השואה.
הגדרת המחוקק לאנשים מדהימים אלה היא, שהם עשו זאת ללא תמורה כלשהי ותוך סכנת חיים.
עד כה הוכרו 26,513 חסידי אומות העולם. מספר לא קטן, אולם כמובן שיחסית לאוכלוסיה הכללית בארצות בהם התחוללה השואה, זו ממש טיפה בים, או ליתר דיוק, זיק של אור באפלה מוחלטת.
אנשים אלה מקבלים מדלייה מיוחדת מיד ושם, תעודת הוקרה, הוספת שמם על לוח הכבוד של יד ושם, אפשרות לטעת עץ בשדרה ואזרחות כבוד של המדינה.
על המדליה מופיעה האמירה המפורסמת מהמשנה במסכת סנהדרין: “כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא”, תוך השמטת המילה ‘ישראל’.
באופן אישי ובהתרגשות מסוימת, אני יכול לומר שאבי, יחד עם הוריו וחלק ממשפחתו, ניצלו מזוועות המלחמה והשואה על ידי חסיד אומות העולם סוסה מנדס, קונסול פורטוגל בברדו שבצרפת, אשר כנוצרי אדוק הציל כמות עצומה של יהודים ופליטים אחרים.
הוא הודח מתפקידו וסיים את חייו בעוני קשה וללא יכולת לטפל ב-13 ילדיו אך כפי שאמר: “אם כל כך הרבה יהודים סובלים בגלל נוצרי אחד, נוצרי אחד יכול לסבול עבור הרבה יהודים”
