אמנם “הורע מזלו” של שער האריות בכך ששמו הוא בעצם שיבוש, היות והתבליט על החומה ליד השער כולל 2 ברדלסים ולא אריות, אולם לפני 50שנה בדיוק התמזל מזלו וזכה “לארח” את אחד הרגעים ההיסטוריים והמרגשים ביותר של עמנו וארצנו.
זהו השער דרכו פרצו הצנחנים בדרכם לשחרור הר הבית, הכותל והעיר העתיקה כולה.
זוהי פעם ראשונה שהעיר נכבשה מהמזרח לאחר עשרות כיבושים לאורך ההיסטוריה מצפון וממערב.
הסיבה לפריצה מכיוון זה היא כמעט מקרית – הם נכנסו למזרח העיר לאחר שהירדנים החלו בהפגזות על ירושלים ומטרתם היתה לשחרר מספר מצומצם של חיילים המחופשים לשוטרים אשר היו נצורים בהר הצופים לפי הסכמי שביתת הנשק לאחר מלחמת העצמאות. בצורה זו היו הצנחנים כבר בצדו הצפון מזרחי של העיר העתיקה וירדו דרך א-טור לשחרור העיר העתיקה.
השער עצמו נבנה במאה ה-16 על ידי הסולטאן העות׳מאני סולימן הראשון כחלק משיפוץ החומה כולה.
מהשער הזה הוצאו בשנת 1948 הלוחמים היהודים שנפלו בשבי אל המכוניות הערביות והובלו לכלא.
השער מרוחק כ-100 מטר בלבד משער הרחמים, השער בו לפי המסורת אמור להיכנס המשיח בהובלת אליהו הנביא. זהו השער היחיד שמוביל ישירות להר הבית. שער זה נחסם לחלוטין על ידי המוסלמים ובית קברות נבנה מחוצה לו. ככל הנראה דבר זה נעשה יותר כדי לפגוע בנוצרים אשר מיחסים גם הם לשער זה קדושה, מאשר ביהודים.
אולם עבור היהודים סימלה סתימת השער “חסימה” בדרך לגאולה ומעין הבנה והשלמה שיידרש עוד הרבה מאוד זמן עד שיגיעו ליום הזה.
כמה סמלי שרק הרחק כמה צעדים משם נכנסו מאות ואלפי חיילים, ופנו מיד להר הבית, אשר היו הדבר הכי קרוב למשיח שחווינו עד היום.
